בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' גאנם

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, אשר תמציתה – כי התביעה אינה מתאימה להתברר בסדר הדין שנבחר, קרי – על פי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. כן לפניי תגובת המשיבה.

לטענת המבקש – לתביעה לא צורף הסכם, והיא אינה נסמכת אלא על חשבונית שנערכה בידי המשיבה. לטענתו, הוא אינו יכול להתגונן מפני חשבונית כזו, והוא מכחיש קיומו של חוב כלפי המשיבה.

לטענת המשיבה – תביעתה מתאימה להתברר בסדר הדין שנבחר, הואיל ומדובר בתביעה לחיוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק. לעניין זה מפנה המשיבה לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק הבזק"), ולתקנות שהותקנו על פיו.

סעיף 81א1(א) לחוק ההוצאה לפועל מאפשר הגשתן של תביעות ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כאשר הן עומדות בתנאים הבאים:

(1)תביעה על סכום כסף קצוב הבאה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים, שיש עליה ראיה בכתב;

(2) תביעה הבאה מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילת ובהוראה מפורשת של חיקוק.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי התביעה שלפניי אינה מתאימה לסדר הדין שנבחר, וזאת מהטעמים הבאים:

א. לכתב התביעה לא צורף הסכם, ועל כך אין כל מחלוקת.

עם זאת, מעיון בכתב התביעה נראה כי התביעה נסמכת על הזמנת שירותים על ידי הנתבע, ואי תשלום שווי השירותים שהוזמנו, כלומר – תביעה חוזית באופייה, המבוססת על התקשרות חוזית בין שני צדדים, הזמנת שירות מצד אחד, והספקת השירות מן הצד השני.

מכאן, לטעמי, החיוב נשוא התביעה עילתו בהסכם בין הצדדים, ולא בהוראה כזו או אחרת של חיקוק.

לא למותר להוסיף, כי בכתב התביעה לא נטען כלל, שהתביעה הוגשה כתובענה בסכום קצוב על פי החלופה השנייה שבסעיף 81א1(א) הנ"ל, קרי - החלופה הנסמכת על "עילתו בהוראה מפורשת של חיקוק", ולא נעשתה הפנייה אל אותה הוראה מפורשת של חיקוק.

ב. החוקים אליהם מפנה המשיבה, חוק התקשורת והתקנות שהותקנו על פיו, הינם חוקים שנועדו לקבוע הסדרים כלליים שיחולו בשוק התקשורת בישראל. הם אינם יוצרים עילת תביעה, אלא מסדירים את אופן פעולתם של גורמים המספקים שירותי "בזק" בישראל.

סעיף 15 לחוק הבזק אינו קובע אלא את סמכותו של השר להתקין תקנות לעניין התשלומים שישולמו בעד שירותי בזק, וסעיף 17 קובע הסדר שיורי, ביחס לשירותים שלא הותקנו לגביהם תקנות.

תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (תשלומים בעד שירותי בזק), התשס"ז-2007, אליהן מפנה המשיבה, קובעות תעריפים שיחולו ביחס לשירותים שונים ואופן חישובים.

תקנה 45 לתקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה), התשמ"ה-1985, אכן קובעת, כטענת המשיבה, את חובת התשלום עבור השירותים ("שירות בזק שנותנת החברה לפי תקנות אלה, ישלם המנוי בעדו לחברה תשלום בשיעור שנקבע לפי סעיף 15 לחוק..."), אלא שזוהי קביעה עקרונית בלבד, והיא אינה יוצרת עילת תביעה. יתר על כן, כפי שטען המבקש, תקנות אלו מגדירות "מנוי", קרי – האדם שמחויב בתשלום, כ-"מי שקשור בהסכם עם החברה לשם קבלת שירותי בזק שלה", ללמדך, שבסיס החיוב הוא הסכמי.

סיכומו של דבר, התביעה היא חוזית באופייה, ועילת החיוב איננה בהוראה של חיקוק, אף אם קיימת מערכת של הסדרים חוקיים החלים על התקשרויות הנוגעות לשירותי "בזק".

משמעות הדבר איננה כי דין התביעה להימחק על הסף, אלא כי יש להעבירה לבירור בסדר דין רגיל. התביעה מגלה עילה, במובן זה שעל פי הנטען בה – המבקש קיבל מהמשיבה שירות ו/או ציוד, ולא שילם עבורם, אלא שהעילה אינה מתאימה לבירור כתובענה בסכום קצוב, שכן התביעה אינה נסמכת על חוזה או התחייבות שיש עליהם (לעת עתה) ראייה בכתב.

לאור האמור, אני מורה כי התביעה תתברר בסדר דין רגיל (ובהתאם לסכומה – סדר דין מהיר), כאשר לנתבע הזכות להתגונן מפניה, ללא בקשת רשות לשם כך.

משהתקבלו טענות המבקש, אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקש שכ"ט עו"ד בגין בקשתו, בסך 1,200 ₪.